המאמר עוסק בטעמי השביעית, כאשר עיקר עניינו להראות שהטעמים שיוחסו למצווה בעולם הפרשנות נעוצים כבר בטעמי המצווה כפי שהם באים לידי ביטוי במקרא. מבחינה זו אין בטעמים שניתנו למצווה אלא פיתוח, הרחבה והעמקה של מה שגלום כבר במקרא. המאמר עוקב אחר הטעמים הללו ומזהה איזה נדבך נוסף יש בהם ביחס למפורש כבר במקרא.